לקראת גיל 65, מתחיל תהליך ההזדקנות של גוף האדם. תהליך זה כרוך במגוון שינויים במבנה ובתפקוד הגוף, ומציב את האדם הזקן מול אתגרים רבים וביניהם קשיים פיזיולוגיים להתמודדות עם מתן תרופות.
בעת נטילת תרופה מסוימת, התרופה צריכה לעבור מסע בתוך הגוף: תהליך ספיגה במערכת העיקול, מטבוליזם או פירוק התרופה כדי לאפשר את מעברה לאתר המטרה (פיזור בגוף), ותהליך אלימינציה או פינוי מהגוף כדי להוציא את שאריות התרופה מהגוף.
לעת זקנה, חלק מיעילות התהליכים האלו נפגעת עקב שינויים תלויי גיל במערכות ואיברים בגוף הרלוונטיים למסע התרופה בגוף. לדוגמה:
- השינויים בכלי דם לעת זקנה הכוללים ירידה באלסטיות ובתפקוד האאורטה והעורקים הגדולים בלב, שיוניים אלו יכולים לגרום לבעיה בשליחת התרופה לאתר המטרה שלה ע"י כלי הדם.
- מסת הכליות והכבד יורדת עם הגיל. זרם הדם בכליות ובכבד יורד, וישנה גם ירידה ביכולת לרכז שתן ובוויסות מלחים ונוזלים. עקב שינויים אלו תהליך הפירוק והפינוי של התרופה משתנים, ובכך האפקט הפעולה של התרופה ישתנה באופן לא צפוי.
- תנועתיות מערכת העיקול יורדת ובכך קצב הפינוי הקיבתי יורד, מה שמוביל לירידה בספיגת חומרים כולל תרופות.
- כמות המים בגוף יורדת וכמות השומן עולה, מה שפוגע בפיזור של תרופות בגוף. למשל העלייה בשומן הגוף, מאריכה את ההשפעה של תרופות שומניות הנקשרות לרקמת שומן כדי להתפזר כמו הבנזודיאזפינים. במקביל, תרופות כמו ליתיום או דיגוקסין הנחשבות לתרופות הידרופיליות, השפעתן תרד כתוצאה מהירידה בכמות המים הכללית בגוף.
שינויים תלויי גיל מסוג זה משנים את תגובת הגוף לתרופה אשר נעשית פחות צפויה, גורמים ליותר תופעות לוואי של תרופות, ויותר התנגשויות בין התרופות השונות שהאדם הזקן מקבל. התנגשויות בין התרופות מעלות את הסיכון לעוד בעיות רפואיות, פוגעות ביעילות של תרופות אחרות, או מגבירות את ההשפעה של תרופות אחרות.
ריבוי תרופות בגיל זקנה נחשבת לתופעה שכיחה ובעייתית בעולם ובארץ. ישנם ארגוני בריאות המגדירים את התופעה כנטילת 8 תרופות או יותר, ויש כאלה אשר מחמירים יותר ומחשיבים שנטילת יותר מ- 5 תרופות כריבוי תרופות. כך או כך, חשוב לזכור שאנשים זקנים הם רגישים יותר לתופעות הלוואי של התרופות ולהתנגשויות ביניהן, והם בסיכון מוגבר לאשפוזים כתוצאה מטיפול תרופתי לא מתאים כגון רישום תרופה שאינה מתאימה, רישום תרופה לטיפול בסימפטום שהוא בעצם תופעת לוואי של תרופה אחרת או התנגשות בין תרופתית, או שימוש בתרופה שהסיכון שלה לאדם הזקן עולה על התועלת. לדוגמה: התרופה המיועדת לטיפול בבחילות הנקראת פרמין Pramin, יכולה לגרום לתופעת לוואי כמו רעד שלפעמים מיוחסת בטעות למחלת הפרקנסון ונרשמת למטופל תרופה אחרת בשם דופיקר Dopicar.
מחקרים רבים בעולם מראים כי הרבה מהמרשמים למבוגרים הינם מיותרים ועם השלכות שליליות על בריאותם של אנשים זקנים. לתופעה זו ישנם כמה גורמים וסיבות, כגון: ריבוי מחלות בגיל זקנה, ביקורים חוזרים אצל הרופאים, עומסים על מערכת הרופאה, בעיה בהעברת מידע בין הרופאים השונים בקהילה ובאשפוז, המגוון הרחב יותר של סל התרופות, תקשורת לא נכונה בין הרופא והמטופל הזקן ועוד.
חלק מהסיבות הן תלויות במטופל הזקן עצמו, כמו טעויות בנטילת תרופות, בעיות בהיענות לטיפול התרופתי, קניית תרופות עצמאית ללא התייעצות עם הרופא, אחסון ושמירת תרופות מיותרות, אחזקת תכשירים שונים לאותה תרופה גנרית, וביקורים ללא צורך רפואי אצל הרופא.
חשוב להסביר למטופל הזקן שתרופה היא אינה סוכרייה!, ותרופה אינה הפתרון לכל בעיה. לא בהכרח שהרופא ירשום תרופה לכל תלונה. בנוסף, לא לנדנד לרופא לרשום תרופה או ללחוץ עליו לעשות זאת. לרופא הולכים כשבאמת כואב או לא מרגישים טוב, לא הולכים לרופא כי משעמם או כי קראנו באינטרנט על תרופה מסוימת, או כי מישהו כמו חבר או קרוב משפחה המליץ עליה.
תרופה יכולה להיות צבעונית ומתוקה, אך היא בהחלט אינה סוכרייה!.
כותבת: ד"ר רבאב עואד, מנהלת מערך שירותי הרוקחות ברשת בתי אבות בן יהודה בע"מ.
