נפילות ודרכי מניעה

מניעת נפילות בקרב גיל הזהב

מאת: חאיק עטאללה מנהל הפיזיותרפיה, בית הורים בן יהודה.

הנפילה בגיל המבוגר היא תופעה שכיחה ונפוצה מאוד בקרב קשישים, הנפילה מאיימת על עצמאותם של הזקנים ולרוב משנה באופן משמעותי את איכות ונוהל חייהם ,חלק ניכר מהנפילות גורמות לשברים ולפגיעות קשות. שכיחות הנפילות עולה באופן תלול עם הגיל.
לפי המחקרים, אחד מתוך שלושה אנשים בגיל 65 ומעלה נופל לפחות פעם אחת בשנה ובגיל 80 ומעלה אחוז הנופלים בשנה מגיע עד 50%. מבחינה סטטיסטית, האדם שנפל לפחות פעם אחת בשנה יש לו סיכוי של 60% ליפול שנית בשנה שלאחר מכן.
אחת הבעיות הקשות ביותר כתוצאה מהנפילה היא שבר בצוואר הירך, הסכנה לשבר כזה או לשברים במקומות אחרים גבוהה יותר אצל קשישים הסובלים מאוסטיאופורוזיס ואחוזי התמותה בשנה הראשונה לאחר השבר בצוואר הירך מגיעה עד 25%, שמתרחשת בעיקר אצל אותם חולים שאינם מנותחים ונשארים מרותקים למיטה.

30%-20% מהנפילות מסתיימות בחבלה בדרגת חומרה בינונית עד קשה, כגון: שבר חבלות ראש ולשברים קשים, בירך, ברך, אגן, זרוע ועוד. שברים אלו עלולים לגרום לסיבוכים בריאותיים, בשל גילו המתקדם של הקשיש וחוסר יכולת של גופו להחלים בצורה מהירה ויעילה כמו בעבר, עקב כך, ישנה נטייה גוברת של קשישים להתאשפז בבתי חולים ובבתי חולים סיעודיים ולהיות זקוקים לעזרה צמודה של אחות או מטפל סיעודי, בשל הקשיים הרבים הנוצרים בגופם. כמו כן, הרבה קשישים לאחר נפילות נוטים לפתח דיכאון אשר באופן עקיף, גם כן משפיע על גופם.
לנפילות אצל קשישים יש סיבות רבות והשלכות קשות, לעתים ארוכות טווח ולעתים השלכות שלא ניתנות לריפוי. חשוב לאבחן את הסיבה לנפילות, ולפעול על מנת למנוע את התרחשותן.

יש לציין שברוב המקרים של הנפילות קיים יותר מגורם אחד.
נהוג לחלק את הסיבות לנפילות לשתי קבוצות עיקריות:
א. סיבות הנובעות ממחלות חריפות וממחלות כרוניות, מחלות שכיחות רבות המאפיינות את גיל הזקנה עלולות לגרום לנפילות כגון:
1. אירועים מוחיים הגורמים לאובדן שיווי משקל.
2. מחלת פרקינסון הפוגעת בהליכה וביציבות.
3. אוסטיאופורוזיס הגורמת להגבלה וקושי בתנועה.
4. אלצהיימר ודמנציה במחלות אלה ישנה פגיעה ביכולת השיפוט והתובנה. האדם מתקשה לפרש מצבים מסוכנים כבעלי סיכון לנפילה ולכן אינו מסוגל להימנע מהם.
5. שימוש בתרופות: תרופות הרגעה, תרופות נגד דיכאון, תרופות שינה, ותרופות המרחיבות כלי דם, ע"י כך הן מורידות לפעמים, באופן פתאומי, את לחץ הדם, ועוד תרופות מסוימות עלולות לגרום לבעיות שיווי משקל, טשטוש, חולשה או עייפות, המגבירים את הסיכון לנפילות. נמצא שככל שהקשיש נוטל יותר תרופות, כך רמת הסיכון לנפילות עולה.
6. דלקות מפרקים
7. מחלות זיהומיות, חום גבוה, מצב של צחיחות, כגון: התייבשות עקב איבוד נוזלים (עקב שלשול או הקאה חוזרת), הפרעות בקצב הלב, תופעות לוואי של תרופות , הפרעות שונות בראייה, צמצום שדה ראייה, "קטרקט",לחץ דם נמוך או גבוה, סחרחורת, הפרעות בשיווי משקל ועוד.
8. לחץ דם וחום גבוהה והשפעתם על יציבות :-ירידה בלחץ הדם מתחת לערך מסוים, הינה גורם חשוב ביותר. כאשר לחץ הדם יורד במידה משמעותית, בעיקר – כאשר ישנה ירידה פתאומית. כמות הדם המגיעה למרכזים חיוניים במוח פוחתת, וכתוצאה מכך נפגמת היכולת של מערכת העצבים לשמור על מצב של עמידה יציבה.
כאשר אדם עובר באופן פתאומי ממצב של שכיבה או ממצב של ישיבה לעמידה, נכנסים באופן מיידי לפעולה מנגנונים פיזיולוגיים, שתפקידם למנוע ירידת לחץ דם בעת שינוי התנוחה. מנגנונים אלה לא תמיד מתפקדים היטב אצל האדם המבוגר, או שפעילותם נפגמת על ידי תרופות שונות.
גם חום גבוה, או מצב של צחיחות, תורמים להתפתחות סיבוך זה, שיביא בסופו של דבר לנפילה.

ב. סיבות שהן תוצאה של מפגעים סביבתיים: המפגעים הסביבתיים העיקריים כוללים-סביבה לא מותאמת/סביבה לא מוכרת, תאורה בלתי מספקת בשעות הלילה, משטח הליכה משובש עקב מהמורות או בורות, נעליים לא נוחות ולא מתאימות או מכשולים בלתי צפויים בבית, כגון: שטיח שאינו מונח היטב, ריצפה רטובה ועוד.

לאחר סקירת הגורמים העיקריים לנפילות, אמנה את האמצעים שיש לנקוט למניעתן.
עלינו להתייחס לתופעה זו כפי שאנו מתייחסים לכל בעיה רפואית אחרת.
השלב הראשון הוא מודעות לבעיה.
השלב השני – איתור הגורמים
השלב השלישי – טיפול ומניעה.
חולים הנוטלים תרופה: בזמן מעבר משכיבה או מישיבה לעמידה, יש לבצע את המעבר בהדרגה. אם מופיעה סחרחורת או תחושת טרום עילפון, יש לחזור למצב ישיבה או שכיבה ולהמתין עד חלוף התחושה.
לחולים הסובלים מהפרעות ביציבה: להשתמש באביזרים להגברת היציבה בהתאם לרמת הפגיעה – מקל הליכה לסוגיו, הליכון או כל מכשיר אחר בהתייעצות עם הצוות המשקם או הפיזיותרפיסט.
בני הגיל השלישי נמנעים לעיתים משימוש באמצעים אלו על אף נחיצותם, מחשש לפגיעה בתדמיתם כאנשים עצמאיים. על סביבתם לעודדם לשימוש באביזרים אלו.
בדיקה תקופתית אצל רופא עיניים וטיפול בגורמים הפיכים כגון התאמת משקפיים וניתוח קטרקט יכולים למנוע חלק מהנפילות ונזקיהם.
מניעת החלקה בחדרי רחצה על ידי אביזרים מונעי החלקה והתקנת תומכים,החלפת ריצוף חלק ושימוש בשטיחים קבועים ,הקפדה על תאורה הולמת בסביבת המחייה,שימוש בכיסאות ובמיטה בגובה מתאים יפחיתו גם הם את סכנת הנפילה.
לציין היכולת הפיזיולוגית להגדיל את טונוס השרירים בגפיים התחתונות, כדי למנוע נפילה, נפגעת עם הגיל.

כיצד להגן מפני נפילות?
1. פעילות גופנית באופן סדיר מחזקת את השרירים והעצמות, מומלץ לעשות פעילות גופנית במשך 30 דקות ביום ולפחות 5 ימים בשבוע, מומלץ גם לבצע תרגילים לשמירה על כוח שרירים, גמישות ושווי משקל. חשוב לציין שחוסר פעילות מגביר את הסכנה לנפילות.
2. לדאוג לתזונה נכונה ולשתיה נאותה (מומלץ להתייעץ עם דיאטאנית).
3. לבדוק את הטיפול התרופתי ותופעות הלוואי עם הרופא.
4. לשמור על הראייה והשמיעה (להשתמש באביזרי עזר בעת הצורך).
5. להשתמש בעזרי תמיכה להליכה בעת הצורך (מקל,הליכון)
6. לנעול נעליים יציבות ונוחות, סגורות מאחור, עם עקב רחב ונמוך וסוליות שמונעות החלקה.
7. להקפיד על תאורה נאותה ורצפה יבשה ונקייה.
8. להתאים את בית הזקן לפי צרכיו, רצוי להתייעץ עם איש מקצוע.
9. להתנייד באיטיות ובזהירות, לקום בהדרגה מהמיטה או מהכסא. קימה מהירה עלולה לגרום לסחרחורת ונפילה.

היה מעניין? תשתפו:

הזינו פרטים ונציג יחזור אליכם בהקדם